רש"י על זבחים ע׳

1 האי נמי תיפוק ליה כו' - חלב טמאה תיפוק ליה נמי דמטמא דמהיכא תיתי לטהרה מהאי קרא דיעשה לכל מלאכה האי לאו בטמאה כתיב דהא כתיב ואכל לא תאכלוהו לחלב:

2 מי שאיסורו משום אכילת חלב - ובשרה מותר טיהרתי לך יצאת זו שכולה אסורה משום בל תאכל טמא ואכתי אימא טריפה למה נאמרה כו':

3 אלא האי טריפה מיבעי לאיתויי חיה דס"ד מי שחלבה אסור כו' קמ"ל - ה"ג ושינויא הוא לאיתויי חיה טהורה שמתה שחלבה טהור דס"ד ואכל לא תאכלוהו כתיב בהאי קרא מי שחלבו אסור ובשרו מותר טיהרתי לך חלבה מכלל נבילה אבל חיה שחלבה מותר כבשרה לענין נבילה נמי יטמא כבשרה קמ"ל טריפה כל שיש במינו טריפה ואפילו חיה:

4 ופרכינן מ"ש טמאה - דלא נפקא לן לטהר חלבה מהאי קרא דאין חלבה חלוק מבשרה ולא קרינא ואכל לא תאכלוהו לחלב לחודיה שהרי הכל איסור:

5 חיה נמי אין חלבה חלוק מבשרה - לאיסורו ולא קרינא ביה ואכל לא תאכלוהו:

6 ועוד - ממשמעותא דקרא נמי תיקשה לן דלא בחלב חיה קאי דהא כתיב ואכל לא תאכלוהו ולקמן ילפינן מינה בברייתא בשמעתין בחלב חיה נבילה לא טיהר מכלל טומאה:

7 טריפה לגופיה איצטריך - לטהר חלב טריפה שמתה ולעולם טריפה חיה ודקאמרת הרי נבילה אמורה איצטריך סד"א הואיל וטמאה אסורה מחיים וטריפה מחיים אסורה כו':

8 אי הכי - טריפה דכתיב גבי עוף נמי איצטריך לגופיה ולומר עוף שמתה מטמא בבית הבליעה שלא תאמר כו':

9 ועוד - גבי בהמה:

10 מי איכא למילף טריפה מטמאה - דניבעי קרא לטהר:

11 ה"ג אלא אמר רבא כו' התורה אמרה - בא הכתוב לומר לך יבא איסור כו' ומשום אכל לא תאכלוהו דסיפיה דקרא פירש בו נבילה וטריפה לחייב את האוכלו משום חלב ומשום נבילה ומשום טריפה שלא תאמר אין איסור נבילה וטריפה חלין על איסור חלב שקדם לכולם:

12 משום דמטמיא - הילכך חמירא לחול על איסור חלב:

13 ורבי מאיר - דאמר עוף שחיטתו מטהרת טריפתו:

14 האי טריפה - דגבי עוף מאי עביד ליה:

15 למעוטי שחיטה שהיא לפנים - וכדאמרן לעיל זבחים דף סט. מה טריפה שווה בפנים כבחוץ יצא השוחט עוף חולין בפנים כו':

16 טריפה אחרינא כתיב - גבי נבילת עוף טהור וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ויקרא י״ז:ט״ו וחד לא יאכל נבילה וטריפה לטמאה בה שם כב:

17 וחד למעוטי עוף טמא - דדרשינן מי שיש במינו טריפה:

18 ורבי יהודה - עוף טמא מקרא יתירא דנבילה לא יאכל נפקא ליה דלא איצטריך אלא לדרוש ולומר מי שאזהרתו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא:

19 ורבי מאיר האי - קרא יתירא דנבילה לא יאכל מיבעיא ליה ללמד טומאתו שאינו מטמא אלא כשיעור איסור אכילתו דהיינו כזית:

20 מקרא קמא - והנפש אשר תאכל:

21 בכדי אכילת פרס - שאם שהה באכילת כזית יותר מכדי אכילת פרס הרי היא כשאר אכילות שאין מצטרפין לעונשין ואף זו אין מצטרפת ליטמא בבית הבליעה:

22 דחידוש הוא - שלא מצינו בתורה טומאה כזו שאין לו טומאה מבחוץ ובבית הבליעה באה לו טומאה:

23 הכתוב מדבר - לטהרו מלטמא משום נבילות:

24 טיהר מכלל שחוטה - טיהר מלטמא מטעם שחיטה שהשחיטה מטהרתה:

25 וטיהר מכלל חלב - מטעם חלב טיהר את הנבילה מלטמא שכתב כאן שחלב נבילה טהור:

26 מה כשטיהר - בשר שחוטה מלטמא טהורה טיהר ולא טמאה דטמאה אין שחיטתה מטהרתה דילפינן לה בת"כ מקרא יתירא ולאלה תטמאו כל הנוגע בהם במותם והאי בהם יתירא הוא לומר אע"פ שהן שחוטין ומה אני מקיים במותם במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמוך ליה כל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגו':

27 אף כשטיהר משום חלב - מלטמא בטהורה טיהר ולא בטמאה:

28 ה"ג בתורת כהנים אמרת כלך לדרך זו טיהר מכלל נבילה וטיהר מכלל חלב מה כשטיהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה אף כשטיהר כו' - טיהר בשר נבילה מלטמא ולקמן מפרש לה בנבלת עוף טמא וטיהר מכלל חלב כדאמרן:

29 בטמאה ולא בטהורה - עוף טמא טיהר מלטמא בבית הבליעה ולא עוף טהור:

30 ה"ג כשאתה בא בדרך זו היא בטהורה וכשאתה בא בדרך זו היא בטמאה - הילכך מדינא לא נפקא ת"ל טריפה כו':

31 אלא מעתה כו' - אמתני' פריך דקתני מה כשטהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה:

32 כמה סבי שבישתו בה - תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה:

33 סיפא - דקתני טיהר מכלל נבילה:

34 אתאן לנבלת עוף טמא - שטיהרה הכתוב מלטמא בבית הבליעה:

35 לא טיהר רבי מאיר - במליקת טריפה אלא בתמימים דשייכא בהו מליקה:

36 ואפי' באווזים - דלאו בני מזבח הן ובלבד שיהו קדשים בפנים דהא טריפה נמי לא חזיא בתורין ובני יונה וטיהרה הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים היא:

37 ערף עז - על החלל במקום עגלה ערופה:

38 מהו - לר"מ מי אמרינן כי היכי דמטהר מליקת אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת שום עוף בפנים הוא ה"נ עריפה הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה כדאמרי' לקמן:

39 ה"ג אבל עז לאו מינא דעגלה הוא - שזו מין גסה וזו מין דקה:

40 אין לי - שטהור מידי נבילה אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה כדכתיב ויקרא ז׳:כ״ד יעשה לכל מלאכה:

41 חלב שור הנסקל ועגלה ערופה - שאסור בהנאה מנין שטהור:

42 ת"ל כל חלב - דסמיך ליה כי כל אוכל חלב ואי ס"ד עגלה ערופה טהורה איצטריך קרא לטהר חלבה וכי היא טהורה וחלבה טמא:

43 להיכא דשחטיה מישחט - משנאסרה בהנאה מחיים כדמפרש לקמיה דמחיים נאסרה:

44 ותיהני לה שחיטתה - אע"פ שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה תטהרנה מלטמא דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה:

45 שמתה - דהשתא בשרה טמאה ואיצטריך לטהר חלבה שלא תאמר לא טיהר אלא חלב שאתה קורא בו יעשה לכל מלאכה:

46 מכלל דמחיים אסורה - ואע"פ שלא נערפה מדקתני חלב עגלה ערופה מנין ואוקימתה בשמתה:

47 גבול שמעתי - בה מאימתי:

48 ונסבין חברייא - וסבורין התלמידין מדעתם לומר:

49 ירידתה כו' - ובקידושין יליף לה דנאסרה מחיים:

50 מתני' כל הזבחים. אפילו אחת בריבוא - השתא משמע אחת כשירה ברבוא של חטאות המתות הילכך פריך בגמרא מאי אפילו הא הוו מתות רובא דקתני שנתערבו בחטאות המתות חמש חטאות מתות נינהו וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ותמורת חטאת ושכיפרו בעליה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום:

51 נתערבו - זבחים כשרים בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה דמודה בקנס פטור וכן רובע ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים דהשתא לאו שור הנסקל הוא וליכא למימר ימותו שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב בהן ואי איפשר למכור את כולן לצורכי מין אותה זבח להקריבם שהרי פסולים להקרבה כדאמרינן בתמורה דף כח. מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח מוקצה שהקצהו לצורך תקרובת עבודת כוכבים ולא הקריבו ונעבד שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו ואמרינן בפרק כל האסורין במסכת תמורה דף כט. דמותרין להדיוט: